יחסים לפני תוצאות
- Nov 28, 2019
- 4 min read
הפוסט הזה חי בתוכי כבר חודשים ארוכים.
פוסט הוקרה לבן זוגי שלימד אותי, בדרכו, לאילו תוצאות אפשר להגיע כאשר אנחנו סבלניים מספיק ושמים את היחסים לפני התוצאות.
"יחסים לפני תוצאות" היא אחת מתפיסות העולם של אימון הווייתי הקוראת לנו לשים את היחסים עם האדם, לפני התוצאה שאנחנו רוצים להשיג ממנו. וזה לא בגלל שתוצאות לא חשובות בעיני כמאמנת הווייתית. נהפוכו, תוצאות חשובות מאד. לשים את היחסים לפני התוצאות נעשה מתוך הבנה שמה שמשפיע על התוצאות זה ההוויה שלנו – מי שאנחנו – יותר מאשר הפעולות שעשינו. וחשוב שנהיה ערים למי שאנחנו ביחסים עם האחר, כך נוכל לבחור ולעצב את הווייתנו ופעולתנו – לא רק להגיב מתוך האוטומטים שלנו.
לשים את היחסים לפני התוצאות נשמע אולי פשוט לביצוע, אבל – כשהילד מתנגד ומתווכח איתנו, כשהבוסית לא מאשרת לי את הבקשה, כשבן הזוג משאיר את השיש מלוכלך למרות בקשות חוזרות ונשנות... לרובנו עולה תגובה טבעית של כעס והאשמה כלפי האחר. אנחנו חווים את האחר כמעצבן, לא מתחשב, שקוע בעצמו, עושה דווקא, חסר רגישות, לא רואה אותנו... ומתוך המקום הזה – מנהלים את השיחה והיחסים איתו.
נדלג כמה שנים אחורה...
בוידאו ביום החתונה, הצלם שאל אותנו – כמה ילדים אתם רוצים?
מצחיק, זו הייתה הפעם הראשונה שדיברנו על זה.
עניתי שלושה, גיא ענה ארבעה, ואני אמרתי שוב, מהורהרת, שלושה.
בתמונת המשפחה שציירתי לי בראש היו כנראה 3 ילדים.
עם זאת, כאשר ילדתי והפכתי לאמא... ושנתיים אח"כ, אמא לשניים – החוויה מההורות לפעוטה ותינוק הייתה כה מאתגרת ומורכבת עבורי שפשוט לא הסכמתי לחשוב על הרחבת סל השירותים.
אפילו כשהילדים גדלו קצת הגוף שלי לא הסכים להיכנס שוב ל"זירת הפשע" של תינוק. כל מה שראיתי לנגד עיני זה תלות, לילות, כאבי גב, מחלות, שיניים – מי צריך את כל זה?
לגיא היה רצון בהיר בנושא. הוא רצה עוד ילד וזה היה לו ברור.
אצלי היו הרבה פחדים סביב ההחלטה הזו, אם להביא או לא להביא עוד ילד לעולם.
יותר משרציתי להשאיר את המצב כפי שהוא, כלומר לבחור להיות אמא לשני ילדים וכאן לעצור, הרגשתי שאני מבולבלת בין רצונות סותרים ומלאה בפחדים ממה יקרה סביב כל תרחיש בו אבחר.
מה יקרה אם מישהו ימות?
האם אצליח לחוות את ההורות לתינוק בדרך אחרת, או שזה יהיה שחזור של החוויה המורכבת שהייתה?
ואיך ארגיש בהמשך חיי עם גיא כאשר אני בוחרת לא להביא עוד ילד, למרות הרצון הברור שלו?
אחד הרעיונות שהצעתי הוא שגיא יעשה ילד בהורות משותפת עם אמא יחידנית. זה היה נראה לי מושלם!
יהיה לו עוד ילד, לילדים שלי יהיה עוד אח, אישה יחידנית תזכה באבא נהדר ומשפחה לילד שלה,
ואני – אני לא אצטרך להיות האמא של התינוק הזה!!
זה עדיין רעיון מעולה בעיני, אך גיא שלל אותו על הסף.
בדקתי גם עד כמה הרצון הזה חשוב לו. האם ירצה להיפרד כדי להביא עוד ילד? היום זה נשמע לי מופרך והזוי לפרק משפחה בשביל זה, אבל בתוך ההתלבטות, ניסיתי להבין מה יהיו המשמעויות של הבחירות שלי.
וכאן נכנסת ההדגמה של "יחסים לפני תוצאות" –
מי שגיא היה ביחסים איתי, לאורך כל ארבע השנים האחרונות בהן הנושא "על הפרק", זה סבלני, קשוב, מתעניין. הוא שם את היחסים איתי ואת המשפחה שלנו בצורה ברורה לפני הרצון שלו בעוד ילד.
הוא היה בהיר לגבי הרצון שלו, אך מכבד לחלוטין את הדרך שלי ואת הבחירה שאבחר, גם מתוך הבנה שעבורי כאישה יש משמעויות רחבות יותר לבחירה להביא עוד ילד, אבל לא רק בשל כך.
הוא לקח אחריות על חלקים בהתנהלות שלו כשהילדים היו קטנים והיו קשים עבורי וברור לי ששנינו נדע לבטא את הקושי ולתמוך אחד בשני בצורה טובה יותר משעשינו בתחילת דרכנו כהורים.
יש עוד כל כך הרבה דרכים להתמודד עם רצונות סותרים, בקשר זוגי ובחיים בכלל.
במצבי קונפליקט, אם לא נבחר מי חשוב לנו להיות ונשים את זה כמגדלור מעל התוצאה הרצויה לנו, סביר להניח שנעשה הרבה פעולות שפוגעות ביחסים עם האחר.
אם למשל אני הייתי רוצה עוד ילד, וגיא היה בעמדת המתלבט, אולי הייתי לוחצת עליו, מעלה את הנושא לשיחה שוב ושוב, דורשת תשובות, או ליתר דיוק – דורשת את התשובה שאני רוצה לשמוע...
אולי הייתי מאשימה אותו בשלל תכונות שליליות, ואולי פשוט הייתי עושה עוד ילד, בלי לחכות ל"כן" ברור ממנו.
יתכן גם שאם הייתי בוחרת לכבד את בקשתו ולהשאר עם שני ילדים - הייתי נשארת מרירה וזה היה זולג לחיינו המשותפים בהערות ועקיצות בעתיד.
האופן שבו גיא איפשר לי לנוע סביב השאלה, להיות איתה, בלי הלחצות, כששנינו כבר מתקרבים לגיל 40 וברור שאם לא אחליט בקרוב הטבע יחליט בשבילנו... ועדיין להישאר אוהב, מקבל ונינוח – עזר לי לעבור את המסע שלי ולבחור במה שהיום מתבטא בתוצאה של היותי בשבוע 38 להיריוני השלישי, כשאני שמחה עם הבחירה שעשיתי.
במקרה של גיא זה די ברור איך הסבלנות שלו והיכולת לשים את היחסים לפני התוצאות הביאה לו "בהפוך על הפוך" את התוצאה שרצה בה.
אבל גם במקרה שלי, עם כל החששות והחוויה המורכבת מהעבר – לחוות את עצמי שמחה ושלמה עם הבחירה זה חתיכת הישג שאינו מובן מאליו.
אני לא משלה את עצמי ויודעת שיהיו אתגרים ורגעים קשים בדרך.
אבל מרגישה בשלה לתינוק ולא רואה בו רק "מפגע" בחיי הוריו... וזו תוצאה מדהימה עבורי.
כיבדתי את הקצב שלי, את הרצון שלי לבחור ולא לפעול מתוך אוטומט, גם אם זה יקח כמה שנים להחליט.
בעיני זו בדיוק הנקודה של יחסים לפני תוצאות.
כשאנחנו שמים את היחסים למול עינינו, התוצאות מגיעות. בזמנן ובקצב שלהן. מדוייקות לנו ולאחר.
אז תודה גיא על ההדגמה של סבלנות יוצאת דופן והתוצאות שהיא מאפשרת.
ולחשוב שאני בכלל המאמנת ההווייתית בבית...
Comments